פרק 60:
עכשיו אני כבר לא דואגת
עם איילת איתיאל סעידי
מאז שצורי היה יל ד קטן, ממש קטן, ליוותה את אמא שלו איילת איתיאל סעידי ידיעה פנימית, שמשהו יקרה לו.
<p dir="RTL" class="font_8" style="text-align: right">מאז שצורי היה ילד קטן, ממש קטן, ליוותה את אמא שלו איילת איתיאל סעידי ידיעה פנימית , שמשהו יקרה לו. היא לא העזה להגיד את זה. גם לא לעצמה. אבל בחזה שלה, ישב גוש של דאגה מאד עמוקה ושונה מהדאגה המוכרת של אמא לילד. צור סעידי נרצח בנובה בשבעה לאוקטובר 2023, והמשפט הראשון שעלה באיילת אחרי שנודע לה הנורא מכל הוא "עכשיו אני כבר לא צריכה לדאוג יותר לצורי".</p>
<p dir="RTL" class="font_8" style="text-align: right">איילת היא מעצבת בגדי יד שניה ועוד לפני שהצטרפה בעצמה למשפחת השכול, היתה מעצבת לאמהות שכולות, פריטי לבוש, מהבגדים של הבנים שנפלו. וזה התחיל בכלל מהחולצות סוף מסלול שצור החייל היה מביא הביתה ואיילת הרגישה שהן בעלות משמעות. אז היא עיצבה מהן בגדים מגניבים לצור ולחברים שלו, ומשם הגיע אליה הרעיון לקחת את זה לעיצוב בגדים להורים שכולים. צור היה מאד גאה בפרוייקט הזה. התרגש מהאופן שבו היא מצליחה להגדרתו להפיח חיים במוות. ומי תיאר, שחצי שנה אחרי, היא תהייה האמא הזו, שתלבש בגדים שעיצבה מחולצות שהבן שלה אהב וכבר לא ילבש אף פעם. שוחחנו על התחושה הזו של מגע הבגד, שמחברת לילד שהיה. על הקשר הקרוב שלה עם צור שעדיין ממשיך להתקיים, על ההרגשה שלה שטוב לו במקום שבו הוא נמצא, ועל האופן שבו גם עכשיו, כמו אז, היא רוצה קודם כל בטובתו. ואם טוב לו אז טוב גם לה. שיחה שמשנה את תפיסת המוות מהיה ואיננו, להיה ועודנו. שמצביעה על קשר בין בן לאמא שממשיך להתקיים באופן מלא ועמוק גם אחרי המוות, ועל הבגדים. שהבן לבש, ועכשיו, בעיצוב חדש, עוטפים ברכות את אמא שלו ושדרכם היא מצליחה להרגיש אותו על העור שלה</p>
<p dir="RTL" class="font_8" style="text-align: right">הפרק לכבודו ולזכרו של צור סעידי ז"ל. (7.10.23 - 7.1.95)</p>
- עמוד 1
